כמדריך אירובי, אני
פועל מתוך אינטואיציה ששימוש מושכל במוזיקה במהלך השיעור הוא אמצעי עזר לשלוט ברמה
האנרגטית, ברמת המוטיבציה של הרקדנים וכמו כן גם ברמת איכות התנועה שלהם. מתוך
אמונה שלמוזיקה תפקיד עיקרי וחשוב בשיעורים שלנו, ושסוגה מוזיקלית מועדפת על
מתאמנים, יכולה להשפיע באופן מהותי על התנהלות השיעור, החלטתי לאשש זאת במחקר
איכותני במסגרת הלימודים האקדמיים שלי בסמינר הקיבוצים, והחלטתי לשתף אותכם בו.
במסגרת העבודה בדקתי 2 דברים:
1. האם סוגה מוזיקלית מועדפת על
המתאמן היא גורם מניע ונותן מוטיבציה בשיעור מחול אירובי?
2. האם וכיצד סוגה מוזיקלית מועדפת
משפיעה על איכות התנועה של המתאמן בשיעור מחול אירובי?
העבודה מורכבת מ-5
חלקים עיקריים – בשלושת החלקים הראשונים הצגתי סקירה ספרותית/מקצועית לרבות מחקרים הנוגעים
לעולם המוזיקה, התנועה והקשר ביניהם. כמו כן, הגדרתי את הסוגות המוזיקליות שבדקתי
במחקר שלי והראתי כיצד הן משפיעות על המתאמנים במסגרת שיעורי המחול אירובי. בשני
החלקים האחרונים הצגתי את מטרת המחקר, שאלת המחקר ודנתי בממצאים ובמסקנות שעולות מן המחקר.
- החלק הראשון – היכרות עם עולם המחול האירובי: מהי פעילות אירובית, מאפיינים
תנועתיים בשיעור מחול אירובי, מבנה שיעור מחול אירובי. מאפייני המוזיקה בשיעורים
אלה , והגדרת הסוגות המוזיקליות העיקריות הרלוונטיות לעולם זה.
- החלק השני, עולם המוזיקה – חשיבותה לאנושות, כיצד התפתחה, וכיצד היא משפיעה
עלינו ברמה פיזיולוגית וגורמת לנו להנאה.
- החלק השלישי - הקשר שבין המוזיקה והמוטיבציה בעולם התנועה בכלל והמחול
אירובי בפרט.
מניתוח התוצאות שעלו במסגרת המחקר בהשוואה לספרות
המקצועית העוסקת בנושא ניתן לראות כי ישנו מתאם חיובי בין הממצאים שהוצגו במחקר
שלנו לספרות המקצועית כמפורט להלן:
ניתן לומר כי קיים קשר חזק בין מוזיקה ומוטיבציה לתנועה
במחול אירובי. למוזיקה השפעה על המתאמנים בשיעורי מחול אירובי, על חוויית השיעור
שלהם כפי שהם חווים אותה וכפי שהם תופסים אותה. בנוסף, ניתן לראות כי ההשפעה היא
חיובית יותר וגדולה יותר כאשר הסוגה המוזיקלית במסגרת השיעורים הללו היא המועדפת
על המתאמן.
על פי המחקרים (Karageorghis and Terry, 1997) – "המוזיקה עשויה
להשפיע על מצב רוח של הספורטאי או על רמת העוררות הפסיכומוטורית שלו לפי ביצוע
המאמץ או במהלכו". המתאמנים ללא קשר לסטודיו הנבחן, דיווחו על עוררות ועל
השפעה של המוזיקה לטובה, כאשר המוזיקה היא לטעמם, ולרעה כאשר המוזיקה פחות לטעמם.
רמות האנרגיה שהפגינו המתאמנים לאורך השיעור הראו באופן ברור כי למוזיקה השפעה
ישירה בהקשר זה, והשפעה זו התעצמה כאשר המשתתפים בתצפית נחשפו לסוגות מוזיקליות
המועדפות עליהם. על פי התצפית, גם בדקה ה-50 לשיעור אנרגטי במאמץ פיזי לא מבוטל,
וגם בהרצה האחרונה שהתקיימה בדקות האחרונות של השיעור, הפגינו המשתתפים רמות
אנרגיה גבוהות ולא הראו סימני עייפות בהישמע השיר שהמדריך השמיע באותו רגע. תגובת
הקהל לבחירת המדריך ולסוגה המוזיקלית, לא השאירו מקום לספק לגבי שביעות הרצון שלהם
מהבחירה שכן לזו הייתה השפעה חיובית על הפעילות האירובית, איכות תנועתית ורמת
מוטיבציה גבוהות לאורך השיר הנבחר.
על פי הספרות המקצועית, למוזיקה יש השפעה על האופן שבו
נחווה המאמץ הספורטיבי. בעוד שבספרות המקצועית מתוארים מדדים אובייקטיביים של
דופק, וRPE. כמו במחקרים בהם סוגות
מוזיקליות נבחרות ואהובות על ידי מתאמנים הייתה השפעה מיטיבה על תחושת העייפות
במהלך 60 דקות האימון (Takad and
Tanaka, 2000). במחקר שלי נשאלים ציינו במפורש כי סוגה מוזיקלית אהובה עליהם
מפיגה עייפות והיא משפיעה לחיוב.
אחד הנושאים שנבחנו במחקרים הספרותיים הוא הגיל בהקשר
זה. על פי Debode and
Bourdeaudhuij, (2002), תכנית משולבת של פעילות גופנית ומוזיקה בקרב קשישים
הדגים שיפור משמעותי ביכולות הגופניות. במחקר שלי קבוצת הנשאלות נעה בטווח הגילאים
של 24 ל-40. בהקשר הזה ההשפעה הייתה זהה לכל הגילאים. גם נשים צעירות וגם נשים
בגילאים שנשקו ל-40 דיווחו על השפעה גדולה של השפעת המוזיקה על הביצועים שלהם
בשיעורים. לא ניתן לבחון את ההשפעה מבחינת ערכים אובייקטיביים אמפיריים כגון דופק
ו RPE, אולם ניתן לציין שהייתה
עוררות פיזית, מנטלית ואנרגטית של המתאמנים בשיעור לאורך חלקים ברורים ממנו
שהושפעו על ידי המוזיקה.
על פי המחקר שלי עולה כי קיימת גם השפעה, אם לא הפוכה אבל לפחות
"חוסר השפעה", של סוגה מוזיקלית שאינה אהובה על המשתתפים בשיעורים. אגב,
הקשר זה לא הוצג במחקרים הספרותיים.
עוד עולה כי קיימת העדפה שונה בסוגה המוזיקלית בין
קבוצת המתאמנות בין אזור אחד לקבוצת
המתאמנות באזור אחר. סביר להניח שלתרבות הסטודיו ולמאפייני הסביבה יש השפעה לחלק
זה, ולא נוכל מבחינה מתודולוגית לבודד את אותם משתנים, נוכל רק לציין עובדתית כי
שוני זה קיים. עובדה זו שלנו עולה גם במחקרים רבים שבדקו את הנושא הזה בספרות
המקצועית. על פי Karageorghis and
Terry (1997), ישנם נושאים שלא יכלו לבודד במסגרת מחקרים שבדקו את הקשר
בין מוזיקה לפעילות גופנית, בין הנושא הסוציו תרבותי, מעמד חברתי, אזור מגורים,
רקע אתני וקבוצת השתייכות של המתאמנים.
כמו כן אחד הממצאים שפחות ניתן להסבירם במסגרת העבודה
היא העובדה, שעל פי Brownley and
Hackeny (1995), למוזיקה הייתה השפעה מיטיבה רבה יותר בקרב אנשים שאינם
מאומנים על פני אנשים מאומנים. במחקר שלי האוכלוסייה שנבדקה הייתה מאומנת ומנוסה
במחול אירובי.
מתוך הממצאים שעלו
מהשאלונים, קיימת רגישות גדולה לסוגה מוזיקלית שאינה מועדפת על המתאמנים באופן
שמרבית הנשאלים ציינו כי היו מפסיקים את הפעילות או לא מסיימים אותה. ניתן להסביר
ממצא זה על פי נועם בן זאב (בן-זאב, 2011), אשר ציין כי כולנו מושפעים מהמוזיקה
וטען שלאנשים קשה להאזין לסוגה מוזיקלית שאינה לטעמם משום שהיא יוצרת אצלם אי
נוחות.
במחקר שהציגו Debode ו Bourddeaudhuij (2002), במחקר שבדק
השפעת מוזיקה על פעילות גופנית בקרב ילדים בעלי עודף משקל עלה כי חלה ירידה בהשפעת
המוזיקה לאורך זמן. כלומר, ככל שהזמן חלף המוזיקה השפיעה פחות לטובה. בהקשר זה
ממצאי המחקר שלי סותרים נתונים אלו, שכן,
אוכלוסיית המשתתפים במחקר ובתצפית היא אוכלוסיה בעלת וותק של חודשים ארוכים ואף
שנים בתחום, וניכר שקיימת השפעה מהותית על החוויה הכוללת של השיעור, איכות התנועות
וחדות התנועות.
לסיכום, הקשר שבין מוזיקה ותנועה נבחן במחקרים רבים
וניתן לומר שאכן קיים קשר בלתי נפרד וכי המוזיקה משפיעה באופן מובהק על כל העוסקים
בתנועה.
כמדריך אירובי, עיצוב, חיזוק, קור ופיטבול, לא יכול
לתאר עולם ללא ריקוד ותנועה. לאחר שבחנתי את הקשר שקיים בין מוזיקה ותנועה אני
יכול לסכם ולומר ש-
"ללא מוזיקה, החיים הם טעות" (פרידריך
ניטשה)
הכותב:
גיל גיספאן, רכז קורסי אירובי עיצוב ו CORE בג'ימנסיה, בוגר סמינר הקיבוצים ומדריך אירובי, חיזוק, קור ופיטבול
בארץ.
